הדרך "הסמטה" והמקום המיועד
הדרך, "הסמטה" והמקום המיועד הם המושגים אותם אנו מבקשים להעמיד לדיון בניסיון להבנת הצופן של העיר הפנימית בירושלים.
היבטיה הראשוניים הבסיסיים של ההוויה העירונית משמשים אומנם פעמים רבות רקע לפרויקטים אורבניים, אך אינם נתפסים כבעלי תרומה ממשית לתהליך התכנוני. במהלכים הגדולים והמורכבים של תכנון עירוני, חלק ניכר מאותם היבטים נשכח, והמתכנן העירוני מציג ופועל שוב מתוך הכלים הטכניים המוכרים. הכלי אותו אנו מציעים בכדי לחולל את השינוי המקומי הוא "הסמטה". "הסמטה" היא מצב קיומי של ירושלים. היא נובעת מהדרכים ושואפת אליהם, "הסמטה" מאפשרת דו-שיח בין קני המידה השונים של העיר וביכולתה להגדיר מחדש מקומות וחללים ציבוריים. אם "הסמטה" היא מצב קיומי של ירושלים, הדרך היא מצב קיומי ל"סמטה", על מנת להגיע לדואליות ביניהם, כל אחד צריך לתת את אותותיו על ידי פירוק הסיטואציה המרחבית הקיימת, וכך נוצר סדר חדש בעיר. על-פי תפיסתנו הדרך ו"הסמטה" מהווים תנאי לקיומה וגדילתה של העיר פנימה, ביכולתם ליצור סטרוקטורות על ולהגות את הרחוב מחדש כש"המקומות המיועדים" הם חלק ממנו. בדיון זה אנו מבקשים להזכיר את הידוע, להאיר את הנשכח, לבחון את האפשרות לפעולה אורבנית מתוך חשיבה, פיתוח כלים ופרמטרים המתבססים על אותן תובנות ראשוניות. זהו ניסיון לפתח כלים להתבוננות אובייקטיבית, בלתי סנטימנטאלית במרחבים עירוניים, אך כזו שתכיל בה גם את אותם מרכיבים הנחשבים שוליים בתהליך התכנון העירוני. הניסיון שנעשה כאן בא על מנת להרחיב את רכיבי ההתבוננות והפעולה הנכללים בתהליך התכנון, כאקט של אדריכלות-אזרחות, כאשר הכוונה היא לאופן בו האדריכל אינו נותר מתבונן נפרד, ממבט העל, אלא מתאזרח במרחב אותו הוא מתכנן, והופך לתושב טבעי במרחב זה.
במרכז העיר הפנימית מתקיים מפגש בין שתי דרכים מהותיות יפו והמלך' ג'ורג' אשר מתפקדות כקרדו ודוקומנוס של מרכז העיר. רחוב המלך ג'ורג' נסלל ע"י הבריטים בשנת 1924 כחלק ממערכת כבישי טבעת היקפיים והופיע לראשונה בתכנית מקליין בשנת 1918. תחילתו ברציף ההסטורי של הרכבת מיפו לירושלים והמשכו הטבעי של דרך בית לחם. רחוב המלך ג'ורג' נמצא על תווי דרך ההר הקדומה ומכיל בתוכו תכנים תרבותיים, לאומיים ודתיים בעלי חשיבות עירונית וארצית, ומהווה גבול פנימי של ירושלים. המרחב הנמצא בין הדרכים העוטפות את גן העצמאות נשאר נטוש בדפנותיו מתוך חוסר לקיחת אחריות של הדרכים, לכן הוא חסר זהות עירונית ונותר כשטח הפקר בלב העיר. האינסטיטוציה הנוכחית של רחוב המלך ג'ורג' היא הכביש (הדרך), המדרכה, הרחבה והאובייקט כחתך שאינו מכיל עומק למרחב הקיומי המתבקש למרכז העיר ירושלים. הפעולה המתבקשת היא מציאת גן עירוני- רעיוני שיאפשר ליצוק תכנים מקומיים משמעותים באופן בו הסדר הקטן מתקיים בתוך הסדר הגדול.
בשיתוף עם אדריכל איל בן-שושן
סטודיו לעיצוב אורבני, בצלאל.